לכל שריר יש את טווח התנועה שלו. מהו טווח התנועה של השריר? תשובה: כפי שכבר אמרנו, לשריר יש שני מצבים, המצב שבו הוא הכי מתוח וארוך, והמצב שבו הוא הכי מכווץ וקצר. טווח תנועה מלא, פירושו שהשריר נע, מהמצב שבו הוא הכי ארוך אל המצב שבו הוא הכי קצר ולהפך.
טעות נפוצה של מתאמנים, שהם מאמנים את השריר שלהם, בטווח תנועה חלקי. בד"כ זה בגלל חוסר ידיעה, או בגלל בעיית אגו, שגורמת למתאמן לרצות להרים יותר משקל, שקל יותר להרים אותו בתנועה חלקית. וכאשר מאמנים את השריר רק בחלק מהתנועה, אז מצד אחד אומנם השריר עדיין מתאמץ ואפילו גדל ומתחזק, אבל מצד שני, הוא מתחזק רק בטווח תנועה מסוים.
מה שאומר, שאם נניח השריר שלך התחזק ויכול להרים X משקל בטווח מסוים, מה לדעתך יקרה אם במקרה המשקל ימתח את השריר? מעבר לטווח התנועה שאתה רגיל לאמן אותו?! תתרחש פציעה כמובן. כי יש חלק בשריר שלך, שלא רגיל למשקל ולמאמץ הזה.
בנוסף, כאשר מתאמנים רק בטווח תנועה חלקי, ישנן עוד בעיות פיזיולוגיות שונות אפשריות, כגון בעיות גמישות, חוסר פרופורציות בשרירים ועוד.
ואעפ"כ יש גם יתרונות של אימון טווח תנועה חלקי. כגון לדוגמה אם חלק מסוים מהשריר שלך עייף, שאז אתה יכול לאמן חלק אחר מהשריר עצמו. איך עושים את זה בדיוק? זה כבר נושא אחר.
או לדוגמה, לפעמים אתה רוצה לאמן רק חלק ספציפי של השריר, כי אתה צריך לחזק את הטווח הספציפי הזה, עבור תנועה ספציפית, שמשתמשת בדיוק בטווח התנועה הזה. רק שצריכים להיות מודעים לכך, שמאמנים רק חלק מטווח התנועה של השריר, על כל המשתמע מכך.
כמו כן אציין, שגם מי שמאמן טווח תנועה מלא, צריך לדעת, שרצוי ומומלץ לא רק לבצע טווח תנועה מלא, אלא גם לוודא שכל החלקים שבשריר יתאמצו ולא רק שהשריר יתאמץ, רק בחלק מסוים שלו. דהיינו, שגם כאשר מבצעים תנועה מלאה, עדיין יש חלק מסוים בתנועה, שבו השריר מתאמץ הכי הרבה. ורצוי שהחלק הזה, יהיה לאורך כל השריר. כפי שאסביר בהמשך (ראה: זווית ישום).
כמו כן אציין, שכאשר מאמצים את השריר בטווח תנועה מלא, צריך לשים לב לכך, שבקצוות של טווח התנועה, היכן שהשריר הכי ארוך או היכן שהוא הכי קצר? בד"כ יהיה יותר קשה לשריר. מה שאומר, שצריך להיזהר ולשים לב למשקלי העבודה, בטווחי התנועה השונים.
כי אם אתה מסוגל לדוגמה להרים X משקל בטווח תנועה מלא, כאשר עיקר המאמץ נמצא באמצע הטווח תנועה, זה לא אומר בהכרח שתהיה מסוגל גם להרים את אותו המשקל בדיוק באותו הטווח תנועה בדיוק, כאשר עיקר המאמץ יהיה בחלק אחר של טווח התנועה / בעיקר בקצוות של טווח התנועה. ולכן לשים לב, שבקצוות של טווח התנועה, צריכים להיות יותר זהירים ויותר עדינים עם המאמץ של הגוף, כדי לא להגיע לפציעה.
כמו כן אציין, כי לפעמים כדי לבצע אימון של השריר בטווח תנועה מלא, לא מספיק רק להזיז את השריר מהמצב שבו הוא הכי מתוח אל המצב שבו הוא הכי מכווץ, בלבד, אלא לפעמים גם צריך לשנות את המיקום של המפרק ביחס לגוף.
לדוגמה, ניקח לדוגמה את שריר היד הקדמית. לכאורה, אם ניישר את היד, למצב שבו תהיה זווית של 180 מעלות, במפרק המרפק, הרי ששריר היד הקדמית יהיה הכי מתוח. ואם ניצור במפרק המרפק, את הזווית הכי חדה שאנחנו יכולים ליצור, הרי ששם בעצם שריר היד הקדמית, יהיה הכי מכווץ והכי קצר. וא"כ לכאורה אם נעביר משקל מהזווית של ה 180 מעלות, אל הזווית הכי חדה שנוצרה, הרי שלכאורה אימנו את שריר היד הקדמית, בטווח תנועה מלא.
אבל זה לא ממש כך. משום, ששריר היד הקדמית לדוגמה, יהיה עוד יותר מתוח, אם ניקח את היד הישרה שלנו, ונמתח אותה לאחור, כאשר החזה מתוח והידיים כאילו מישהו מושך לנו אותן לאחור, כשהן ישרות (פשיטה בכתף). שם בעצם שריר היד הקדמית הכי מתוח. ושריר היד הקדמית יהיה הכי מכווץ, כאשר ננסה לקרב את כף היד שלנו, אל הכתף הנגדית של היד הנגדית, כאשר היד עוברת מאחורי הראש. שם שריר היד הקדמית יהיה הכי קצר (כפיפה בכתף). ולמה זה ככה? זה כבר נושא אחר.
או לדוגמה, שריר היד האחורית / שריר הטרייספס, יהיה הכי מתוח וקצר, היכן שהבסייפס הכי ארוך. והוא יהיה הכי ארוך? היכן שהבייספס הכי קצר? כנ"ל.
כמו כן לדוגמה, שריר הירך האחורית / שריר ההמסטרינג, יהיה יותר מתוח כאשר תנסה לגעת עם כפות הידיים שלך, בכפות הרגליים שלך, כאשר הרגליים שלך ישרות (ברכיים נעולות), יותר מאשר אם רק תיישר את הרגליים שלך, כאשר אתה עומד (בייחס לברכיים כפופות).
מה שאומר בעצם, שרצוי לדעת ולהבין, היכן השריר הכי קצר והיכן הוא הכי ארוך? כדי לדעת לאמן את כל טווח התנועה המלא.
וכפי שאמרתי, לפעמים יתכן שיהיה ברצונך להקל / להקשות על עצמך בביצוע תרגיל מסוים, ואז, אם תדע איך לשחק עם האורך של השריר, תוכל לעשות זאת יותר טוב.
טעות נפוצה של מתאמנים, שהם מאמנים את השריר שלהם, בטווח תנועה חלקי. בד"כ זה בגלל חוסר ידיעה, או בגלל בעיית אגו, שגורמת למתאמן לרצות להרים יותר משקל, שקל יותר להרים אותו בתנועה חלקית. וכאשר מאמנים את השריר רק בחלק מהתנועה, אז מצד אחד אומנם השריר עדיין מתאמץ ואפילו גדל ומתחזק, אבל מצד שני, הוא מתחזק רק בטווח תנועה מסוים.
מה שאומר, שאם נניח השריר שלך התחזק ויכול להרים X משקל בטווח מסוים, מה לדעתך יקרה אם במקרה המשקל ימתח את השריר? מעבר לטווח התנועה שאתה רגיל לאמן אותו?! תתרחש פציעה כמובן. כי יש חלק בשריר שלך, שלא רגיל למשקל ולמאמץ הזה.
בנוסף, כאשר מתאמנים רק בטווח תנועה חלקי, ישנן עוד בעיות פיזיולוגיות שונות אפשריות, כגון בעיות גמישות, חוסר פרופורציות בשרירים ועוד.
ואעפ"כ יש גם יתרונות של אימון טווח תנועה חלקי. כגון לדוגמה אם חלק מסוים מהשריר שלך עייף, שאז אתה יכול לאמן חלק אחר מהשריר עצמו. איך עושים את זה בדיוק? זה כבר נושא אחר.
או לדוגמה, לפעמים אתה רוצה לאמן רק חלק ספציפי של השריר, כי אתה צריך לחזק את הטווח הספציפי הזה, עבור תנועה ספציפית, שמשתמשת בדיוק בטווח התנועה הזה. רק שצריכים להיות מודעים לכך, שמאמנים רק חלק מטווח התנועה של השריר, על כל המשתמע מכך.
כמו כן אציין, שגם מי שמאמן טווח תנועה מלא, צריך לדעת, שרצוי ומומלץ לא רק לבצע טווח תנועה מלא, אלא גם לוודא שכל החלקים שבשריר יתאמצו ולא רק שהשריר יתאמץ, רק בחלק מסוים שלו. דהיינו, שגם כאשר מבצעים תנועה מלאה, עדיין יש חלק מסוים בתנועה, שבו השריר מתאמץ הכי הרבה. ורצוי שהחלק הזה, יהיה לאורך כל השריר. כפי שאסביר בהמשך (ראה: זווית ישום).
כמו כן אציין, שכאשר מאמצים את השריר בטווח תנועה מלא, צריך לשים לב לכך, שבקצוות של טווח התנועה, היכן שהשריר הכי ארוך או היכן שהוא הכי קצר? בד"כ יהיה יותר קשה לשריר. מה שאומר, שצריך להיזהר ולשים לב למשקלי העבודה, בטווחי התנועה השונים.
כי אם אתה מסוגל לדוגמה להרים X משקל בטווח תנועה מלא, כאשר עיקר המאמץ נמצא באמצע הטווח תנועה, זה לא אומר בהכרח שתהיה מסוגל גם להרים את אותו המשקל בדיוק באותו הטווח תנועה בדיוק, כאשר עיקר המאמץ יהיה בחלק אחר של טווח התנועה / בעיקר בקצוות של טווח התנועה. ולכן לשים לב, שבקצוות של טווח התנועה, צריכים להיות יותר זהירים ויותר עדינים עם המאמץ של הגוף, כדי לא להגיע לפציעה.
כמו כן אציין, כי לפעמים כדי לבצע אימון של השריר בטווח תנועה מלא, לא מספיק רק להזיז את השריר מהמצב שבו הוא הכי מתוח אל המצב שבו הוא הכי מכווץ, בלבד, אלא לפעמים גם צריך לשנות את המיקום של המפרק ביחס לגוף.
לדוגמה, ניקח לדוגמה את שריר היד הקדמית. לכאורה, אם ניישר את היד, למצב שבו תהיה זווית של 180 מעלות, במפרק המרפק, הרי ששריר היד הקדמית יהיה הכי מתוח. ואם ניצור במפרק המרפק, את הזווית הכי חדה שאנחנו יכולים ליצור, הרי ששם בעצם שריר היד הקדמית, יהיה הכי מכווץ והכי קצר. וא"כ לכאורה אם נעביר משקל מהזווית של ה 180 מעלות, אל הזווית הכי חדה שנוצרה, הרי שלכאורה אימנו את שריר היד הקדמית, בטווח תנועה מלא.
אבל זה לא ממש כך. משום, ששריר היד הקדמית לדוגמה, יהיה עוד יותר מתוח, אם ניקח את היד הישרה שלנו, ונמתח אותה לאחור, כאשר החזה מתוח והידיים כאילו מישהו מושך לנו אותן לאחור, כשהן ישרות (פשיטה בכתף). שם בעצם שריר היד הקדמית הכי מתוח. ושריר היד הקדמית יהיה הכי מכווץ, כאשר ננסה לקרב את כף היד שלנו, אל הכתף הנגדית של היד הנגדית, כאשר היד עוברת מאחורי הראש. שם שריר היד הקדמית יהיה הכי קצר (כפיפה בכתף). ולמה זה ככה? זה כבר נושא אחר.
או לדוגמה, שריר היד האחורית / שריר הטרייספס, יהיה הכי מתוח וקצר, היכן שהבסייפס הכי ארוך. והוא יהיה הכי ארוך? היכן שהבייספס הכי קצר? כנ"ל.
כמו כן לדוגמה, שריר הירך האחורית / שריר ההמסטרינג, יהיה יותר מתוח כאשר תנסה לגעת עם כפות הידיים שלך, בכפות הרגליים שלך, כאשר הרגליים שלך ישרות (ברכיים נעולות), יותר מאשר אם רק תיישר את הרגליים שלך, כאשר אתה עומד (בייחס לברכיים כפופות).
מה שאומר בעצם, שרצוי לדעת ולהבין, היכן השריר הכי קצר והיכן הוא הכי ארוך? כדי לדעת לאמן את כל טווח התנועה המלא.
וכפי שאמרתי, לפעמים יתכן שיהיה ברצונך להקל / להקשות על עצמך בביצוע תרגיל מסוים, ואז, אם תדע איך לשחק עם האורך של השריר, תוכל לעשות זאת יותר טוב.
050-3331-331