בעיקרון, השריר הוא כמו גומיה, שהוא נמתח (מתארך) ומתכווץ (מתקצר). כאשר השריר מתכווץ ונהיה יותר קצר, כנגד התנגדות של משקל, דהיינו, שהמשקל מנסה לגרום לו להתארך ולהימתח, אבל הוא מתנגד ומתכווץ ומתקצר, אז הוא בעצם עובד ומתאמץ.
לדוגמא, אם נחזיק משקולת בכף היד בעמידה (תרגיל כפיפת מרפקים / biceps curls), אז המשקל מושך את היד למטה, בגלל כוח המשיכה. וכאשר נרצה להרים את המשקל כלפי מעלה, המוח יתן לשריר היד (יד קדמית / בייספס) פקודה להתכווץ ולהתקצר, כדי להרים את המשקל. כאשר, לאורך כל התנועה, המשקל ינסה לגרום לשריר להישאר כמה שיותר ארוך ומתוח, כי המשקל ימשוך את היד למטה. אבל השריר יתכווץ כדי להרים את המשקל.
יחד עם זאת, לפעמים "נרגיש" בתנועה מסוימת שריר מסוים, למרות שהשריר הזה לא מתאמץ והוא לא חלק מהתנועה. וזה קורה כאשר מכווצים ומאמצים שריר מסוים, כאשר השריר הנגדי שלו, מתארך ונמתח, שאז מרגישים את השריר הנגדי.
ולפעמים חושבים שגם השריר הזה עובד. אבל הוא לא באמת עובד, אלא הוא נמתח, כמו בתרגיל גמישות, שהוא מתארך. אבל הוא לא משתתף בתרגיל, והוא לא מתפתח או מתחזק תוך כדי התרגיל, אלא רק אולי נהיה יותר גמיש או מתארך. (לכן יש אנשים שבטעות חושבים שתרגיל פולי עליון, הוא עבור שריר החזה שלהם וכיו"ב)
בעיקרון ישנם 3 סוגי כיווץ של השריר, שהשריר מתאמץ בהם.
1 - כיווץ קונצנטרי: שזה אומר שהשריר עובר ממצב שבו הוא ארוך ומתוח, למצב שבו הוא קצר ומכווץ, כאשר יש התנגדות של משקל, שמנסה לגרום לשריר להתארך ולהימתח. בדיוק כמו בתרגיל הכפיפת מרפקים שהוזכר קודם.
2 - כיווץ אקסצנטרי: שזה אומר שהשריר מתארך ומשחרר את הכיווץ שלו, כי המשקל מושך אותו ומתגבר עליו. אבל השריר עושה את זה, לא בבת אחת, אלא בצורה מדודה, כמו בלימה איטית ולא בבום. דהיינו, שהיד לא נופלת ולא נזרקת עם המשקל, אלא יש כאילו תהליך של כיווץ של השריר, תוך כדי שהשריר מתארך ונמתח, בו זמנית.
דהיינו, שהמוח גם נותן לשריר את הפקודה, להשתחרר / להימתח / להתארך, אבל בו זמנית, השריר בולם את המשקל, על ידי זה שהוא כאילו עדיין מתכווץ בצורה איטית, כאשר בכל פעם הוא הופך להיות פחות ופחות מכווץ. אבל לא בבת אחת. לדוגמא, בתרגיל כפיפת מרפקים, כאשר המשקל נמצא למעלה, ואנחנו מורידים את המשקל למטה, בחזרה שהיד תתיישר לכיוון הרצפה, אבל עושים את זה לאט לאט לאט... וככה השריר מתאמץ, במאמץ שנקרא מאמץ אקסצנטרי.
3 - כיווץ סטאטי / כיווץ איזומטרי: שזה אומר שהשריר מכווץ בכיווץ מסוים ובאורך מסויים, כאשר המשקל כמובן מנסה לגרום לו להתארך, שככה כמובן הוא מתאמץ. אבל השריר לאורך כל התרגיל / התנועה, הוא נשאר באותו אורך ובאותה רמת כיווץ, בלי לשנות את האורך שלו.
לדוגמא, אם נחזיק משקולת בכף היד בעמידה (תרגיל כפיפת מרפקים / biceps curls), אז המשקל מושך את היד למטה, בגלל כוח המשיכה. וכאשר נרצה להרים את המשקל כלפי מעלה, המוח יתן לשריר היד (יד קדמית / בייספס) פקודה להתכווץ ולהתקצר, כדי להרים את המשקל. כאשר, לאורך כל התנועה, המשקל ינסה לגרום לשריר להישאר כמה שיותר ארוך ומתוח, כי המשקל ימשוך את היד למטה. אבל השריר יתכווץ כדי להרים את המשקל.
יחד עם זאת, לפעמים "נרגיש" בתנועה מסוימת שריר מסוים, למרות שהשריר הזה לא מתאמץ והוא לא חלק מהתנועה. וזה קורה כאשר מכווצים ומאמצים שריר מסוים, כאשר השריר הנגדי שלו, מתארך ונמתח, שאז מרגישים את השריר הנגדי.
ולפעמים חושבים שגם השריר הזה עובד. אבל הוא לא באמת עובד, אלא הוא נמתח, כמו בתרגיל גמישות, שהוא מתארך. אבל הוא לא משתתף בתרגיל, והוא לא מתפתח או מתחזק תוך כדי התרגיל, אלא רק אולי נהיה יותר גמיש או מתארך. (לכן יש אנשים שבטעות חושבים שתרגיל פולי עליון, הוא עבור שריר החזה שלהם וכיו"ב)
בעיקרון ישנם 3 סוגי כיווץ של השריר, שהשריר מתאמץ בהם.
1 - כיווץ קונצנטרי: שזה אומר שהשריר עובר ממצב שבו הוא ארוך ומתוח, למצב שבו הוא קצר ומכווץ, כאשר יש התנגדות של משקל, שמנסה לגרום לשריר להתארך ולהימתח. בדיוק כמו בתרגיל הכפיפת מרפקים שהוזכר קודם.
2 - כיווץ אקסצנטרי: שזה אומר שהשריר מתארך ומשחרר את הכיווץ שלו, כי המשקל מושך אותו ומתגבר עליו. אבל השריר עושה את זה, לא בבת אחת, אלא בצורה מדודה, כמו בלימה איטית ולא בבום. דהיינו, שהיד לא נופלת ולא נזרקת עם המשקל, אלא יש כאילו תהליך של כיווץ של השריר, תוך כדי שהשריר מתארך ונמתח, בו זמנית.
דהיינו, שהמוח גם נותן לשריר את הפקודה, להשתחרר / להימתח / להתארך, אבל בו זמנית, השריר בולם את המשקל, על ידי זה שהוא כאילו עדיין מתכווץ בצורה איטית, כאשר בכל פעם הוא הופך להיות פחות ופחות מכווץ. אבל לא בבת אחת. לדוגמא, בתרגיל כפיפת מרפקים, כאשר המשקל נמצא למעלה, ואנחנו מורידים את המשקל למטה, בחזרה שהיד תתיישר לכיוון הרצפה, אבל עושים את זה לאט לאט לאט... וככה השריר מתאמץ, במאמץ שנקרא מאמץ אקסצנטרי.
3 - כיווץ סטאטי / כיווץ איזומטרי: שזה אומר שהשריר מכווץ בכיווץ מסוים ובאורך מסויים, כאשר המשקל כמובן מנסה לגרום לו להתארך, שככה כמובן הוא מתאמץ. אבל השריר לאורך כל התרגיל / התנועה, הוא נשאר באותו אורך ובאותה רמת כיווץ, בלי לשנות את האורך שלו.
050-3331-331